מערכת החינוך הודיעה על הגברת לימודי הציונות והדמוקרטיה. בהוראה אמיתית התלמידים יבחינו בקונפליקטים שבין שתי הקונצפציות הקשורות להישרדות המדינה היהודית. למשל, מדינה דמוקרטית על פי הסגנון הרב לאומי-אמריקאי המועדף כאן, מתבטאת כ 'מדינה של תושביה' שמשמעותה ישראל בתוך הקו הירוק (מקוצצת) עם רוב ערבי מחר. חוק השבות וכל חוק המפלה לטובת היהודים... בסגנון דמוקרטי זה, פסולים. שוויונות בפני החוק ללא הבדל לאום, דת, אתניות, מין, גזע... הוא הדין.

השאלה הנשאלת היא האם ילמדו את התלמידים היהודים והערבים זאת ואם כך, יכינו את התלמידים היהודים ליום שבו יהיו המיעוט בישראל המקוצצת? האם ילמדו על התהליכים הדמוגראפיים המביאים לכך או יזניחו הנושא כאילו שהעובדות אינן ברורות או שאינו ניתן לשינוי?

האם יסבירו שיש סוגי דמוקרטיה שונים ולא רק אחד? שהדמוקרטיה שבה הלאום הוא העיקרון הראשון היא מוסרית ולגיטימית? שמדינה השומרת על האופי הלאומי והרוב המכריע הלאומי שלה יכולה להיות דמוקרטית ומוסרית?

האם המורים בכלל ידברו על הנושאים הקשים האלו או יצמצמו ההוראה להבנה אבסטרקטית של שני המושגים;  ז. א. ילמדו את 'סיסמאות' הדמוקרטיה והציונות ללא העמקת המשמעויות, ללא הקשר אחד עם השני במצב הספציפי של ישראל?

כך או כך סביר להניח שמרבית התלמידים יבינו לאן מוליכה הדמוקרטיה המועדפת היום, ומכך אולי יעשו מה שהדור היום מסרב לעשות לשמירת עתידם; יאמצו דמוקרטיה אחרת, שאינה סופה של הציונות, אלא מאפשרת לעם היהודי כאן להיות הבעלים לנצח. אולי הם יבינו שהעיקרון המקודש הראשון של הדמוקרטיה הישראלית חייב להיות הישרדות המדינה של העם היהודי עם רוב יהודי מוחלט - מטרת יסוד של הציונות.

פרופסור ג'רלד פרמן - אופקים